כשבע מאות (700) נשים החברות בעמותות של המגזר השלישי, יושבות בוועדות הכנסת ומכתיבות חוקים למען הנשים, חוקים למען זונות מחבר המדינות, חוקים נגד גברים, חוקים לקידום נשים, ולהעצמת האישה

הנתונים מהבלוג, "עניין של גברים"

שימו לב לעוצמה, הדורשת העצמה!!!

נקמה היא רגש אנושי בסיסי ולמרות הקונוטציה השלילית של המילה,

היבטים רבים שלה מציגים רעיונות של צדק.

אפילו ביהדות יש הבנה

לצורך הקיים בנקמה, המתבטא במתפרש מ"עין תחת עין ושן תחת שן"

בנוסף להאדרת הרגש עד כדי התייחסות אליו כתכונה אלוקית,

בקטע מתהילים צד

ב-25 לנובמבר תחגוג לילית שוב את יום הולדתה...

כיאה לה, לא יהיו שם בלונים ועוגות, ילדים לא ישירו, רק מוות, כיעור ושכול ירחפו שם בינות אוהלים רוויי שיטנה ומאחרי מסיכות צדקניות ירשרשו מזומנים וחיוכי שטן.

שמי מוטי וקנין אני גר בראש-פינה שבצפון.

לפני 3 ימים נפלתי קורבן לאלימות מצד האמא של הילד שלי.

היא התחילה לאיים בתביעת מזונות רטרואקטיביים וסחיטות בכל נושא שידוע לה עליי

ממש סחיטה! ממש לא נעים

עלי להיות כנה ולומר שאני מחפש כבר הרבה זמן פוסט לכותרת הזאת שלמעלה, "שפעת החזירות", ולא שאין לי מה לכתוב תחת הכותרת ההיא אלא שהזמן וכנראה גם המוזה לא היו שם.

היום, עכשיו, בעקבות הודעת מייל משורשרת שנשלחה אלי ע"י פעיל בעמותה העוסקת במציאת תרופה נגד השפעת הזאת שלכל הדעות הינה קשה עשרות מונים מהשפעת הזכרית המתפשטת אט אט בעולמנו, הושבתי בכוח ע"י עצמי וע"י גלי השנאה שקפצו עלי מתוך הודעת המייל והדפו אותי אחורה אל משענת הכיסא, תכתוב, תכתוב... 

אין דבר יותר סקסי מגבר בטי-שירט ישנה, לא ממש מגולח, מאובזר באביזרים הכי לוהטים בשוק: שני ילדים קטנים.

.

בדרך כלל הגבר הזה עוטה עליו עוד כמה דברים: מבט ממוקד, חיוך רך על השפתיים, וזרועות מושטות שמוכנות לחיבוק, נדנוד, שריכת שרוכים, והנפה על הכתפיים. הכי אהבתי להסתכל על בעלי, מאובזר בקטנה שלנו, בשעת גריבת הגרביונים.

מי שיקרא את הפוסטים הקודמים שלי ובכלל, מאמרים שכתבתי בבלוג שלי בתפוז, בסקופ (חדשות הגולשים) ובמקומות אחרים, ילמד שצפיתי את המהפכה הזאת במערכת המשפט.

עוד מלפני שנים רבות היתה לכאורה תמוהה בעיניי העובדה שפוליטיקאים שמאלנים וביהמ"ש העליון החלו לרדוף את המגזר הדתי חרדי אחרי שבמשך שנים רבות חיו איתם בסטטוס קוו המפורסם מבית מדרשו של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, 

לפני שנה וחצי  נפגשנו בפעם האחרונה. לא , זה לא מה שאתם חושבים  הוא עדיין גר בשכונה כך מספרים לי השכנים שמידי פעם פוגשים בו. הוא מכונס בתוך עצמו, כי כך הוא. ילד מופנם. בעגה החברה קוראים לזה ילד טוב ירושלים. 

האמת היא שהוא באמת כזה, ילד טוב של אימא. עד לפני שנה וחצי היה גם ילד טוב של אבא. כן, גם שלי. עדיין שלי, אבל לא איתי.

כמה טוב היה לו יכולתי לכתוב על כל הדברים הנפלאים הסובבים אותנו

על אהבה,אחווה, שלום, רעות, ילדים, יחסים ומה שביניהם

הייתי בכיף כותב על מה שאני רואה, על יפי הטבע ועל זרימת החיים, על התרגשויות, על ריגושים, על אישה יפה, או על זקן מרתק, יכולתי בקלות ובהנאה לכתוב על פלירטוט, חיוך, נשיקה או על גלעד שליט.