ברשותכם, אני מעלה את הנושא הראשון לפעילות "הורים גרושים והעירייה".

אני מקווה שכל אחד יוכל להתחבר לנושא הראשון ומעבר לנושא האישי שלו אף יצרף חבר או שניים לפעילות, כך שנוכל להגיע לכמות אנשים שתוכל לשנות ולהשפיע.

פרטים נוספים בבלוג שלי

היום המאושר בחיי היה כשאבא נכנס לאבו כביר.

אמא אמרה שהייתי ממש נהדרת ושכל הכבוד  לי ואני חשבתי שעכשיו הוא יקלוט שאותי לא מחנכים.

עמדתי למטה, אחרי המכה שהוא הכניס לי בזרוע. אמא עמדה לידי וחיכינו לניידת שתבוא. אמא בקשה לראות את הסימן שבקושי נראה. צעקתי איי כשהיא צבטה אותי בזרוע ואמרה עכשיו רואים טוב את הסימן הכחול שהוא עשה לך.

תביעה אזרחית, כנגד 3 פקידות סעד, אהובה שימעוני, עינת צור ושושנה חרחס ממשרד הרווחה בקינג ג'ורג' בתל אביב, מוגשת בימים אלו בביהמ"ש בעיר.

שלוש הפקידות נתבעות כל אחת על סכום של 100.000 ש"ח.

פקידות הסעד פעלו לאחר שמינויין בוטל ע"י ביהמ"ש ולא תעמוד להן הגנת

ה"ממונות מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות".

לכל שופטי בית המשפט לענייני משפחה, ערכאות הערעור וההוצאה לפועל!

לקראת יום הכיפורים הרינו מאחלים לכם שתמצאו תשובה ומחילה מידי בורא עולם לכל העוולות שביצעתם כלפי ציבור האבות וילדי הגירושין.

חזרת  מנסיעת  עבודה  לחו"ל. אתה  מותש  ועייף. לא ישנת  שני  לילות.  בלילה  הראשון לא הצלחת להתרגל למיטה הזרה בבית המלון. כשהתעוררת נבהלת מהפרצוף המבהיל שנשקף לעברך ממראת האהבה שהתקינו מעצבי המלון לזוגות האוהבים. הבטת בבעתה בדמות המשונה שנשקפה לעברך, בקמטים בפנים, בשיערות השיבה בצדדים,

מכתב השלמה למכתב \ מאמר של יאיר תיבון, כפרות.

לכל שופטי בית המשפט לענייני משפחה,רבנות, ערכאות הערעור, ההוצאה לפועל וכיו"ב

ראיתי את הסרטון בפוסט של עוד לוחמת למען הצדק ואני מכיר את המשטרה הזאת ולוואי שיכולתי לומר את הדברים  רק על המשטרה הזאת ורק על המשטרה, אבל לאט לאט וככל שעובר הזמן הגילויים הופכים לתכופים יותר ומזעזעים יותר, הבנתי שהמדינה הזאת חולה במשהו קשה ומסוכן, עניין לפוסט.

ראיתי גם את בקשתה של אותה לוחמת לקבל עילת "אין אשמה" על כתב אישום סתמי ושקרי שהפרקליטות הנבזית חזרה בה, זה פחות או יותר מה שהולך במדינה הזאת.

לפעמים התקשורת מנסה לזעזע אותנו בידיעות מזעזעות כביכול על סחר בנשים.

לרוב אתה מגלה שמדובר בנשים אשר בחרו לעסוק במקצוע הזנות, יותר ויותר נשים עושות זאת ע"מ לחיות חיי רווחה, יש לומר מרצונן החופשי.

בחורה בשם עדי וקסמן כתבה את המאמר הזה, בבלוג של גיא רווה.

אם חייתם אי פעם בישראל, הלא שבוודאי שמעתם על תופעת הנשים העגונות, נשים שבמשך שנים לא יכולות לקבל גט ולהשתחרר מעולם של בעליהן, סרבני הגט. צעקתן של הנשים העגונות נשמעת למרחוק, ומתארת לפרטים את אוזלת היד של הממסד והחוק הישראלי והרבני במתן פתרון לבעיה אדירת המימדים הזו.

הרבה יתהו בודאי למקרא הכותרת הזאת שכביכול אינה קשורה לגוף הכתבה, קצת סבלנות...בבקשה.

אתמול העלתה קרן נויבך ברשת ב' את עניין חברות הסיעוד, חברות אשר נועדו לתווך בין מטפלים ישראלים וזרים לבין משפחות של קשישים או המדינה כאשר היא משמשת אפוטרופוס לקשישים ערירים.

 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת.

אני לא כותב דברים שנוח לקרוא אותם, בגלל זה אני כאן.

אני כותב דברים שלא נוח לאנשים לקרוא בגלל הצביעות ההיא, בגלל מה שקורה לנו, מה שקורה לנו, לילדים שלנו ולחברה שלנו.