כשאתה צודק, תשאיר את החוכמה לאחרים

משה אברג'יל עתלית 2008

רק היום אחרי כמעט 3 חודשים הגיעה לידיי תגובתה של רות רזניק לכתבה סיכול ממוקד מאת העיתונאי אוהד לוביאניקר שהתפרסמה בעיתון קול הרצליה בתאריך ה- 26/10/2007.
בפעם הראשונה ששמעתי בכלל שהגב' רזניק כתבה תגובה זה היה כאשר פגשתי בסביבות חג החנוכה את העיתונאית שלומית צור מידיעות השרון, הופתעתי כאשר זאת האחרונה מסרה לי שהגב' רזניק פרסמה תגובה לכתבה "סיכול ממוקד", וצחקתי, חשבתי לתומי מה כבר יכולה הגב' רזניק לומר אחרי ההתמרחות הנוראה שעשתה בתגובותיה לעיתונאי אוהד לוביאניקר בגוף הכתבה עצמה?
הקישור לתגובה של רזניק

"מרים סעיד הגיעה לארץ עם תינוק בן עשרה חודשים. עוד לפני העלייה במטוס הוא נלקח על ידי אחות. היא ביקשה והתחננה להאכיל אותו, להניק אותו, אבל האחות סירבה למרות כאב האם. כשירדו מהמטוס ראתה את האחות מתרחקת כשבידיה הילד. היא זעקה 'גנבו לי את הילד' וניסתה לרדוף אחרי האחות. המשטרה עצרה אותה...

במקום לעצור את האחות שגונבת ילד הם עצרו את האם המסכנה הזו".
אז, והיום אותה גברת, עם אותה עזות מצח, בשינוי אדרת,

פקידות הסעד ניסו להוציא ילדים במרמה -לכתבה

מה שהחל כג'סטה לכמה אנשי הון ושלטון, מה שהחל כמעשה חד פעמי המבטיח זוהר ועוד דרגה, הולך ומתברר כפח יקוש, המשטרה במלכודת.

לא לכך ייחלו ראשי המשטרה ופקודיהם.

פניהם של ראשי המשטרה, במיוחד פניו של המפכ"ל דודי כהן וראש אח"מ יוחנן דנינו, מביעות את חוסר האונים והעצב הרב האופף אותם בימים אלה.

המקארתיזם עושה את שלו.

חופש הביטוי הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, יצירת סרט קולנוע וכל שאר דרכי התקשורת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור.

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות.

הספריה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיות חינוכיות (מט"ח)

ערך בוויקיפדיה

הורים מסוכסכים...
כמה קל לעבוד באופן פסיכולוגי על אדם שנמצא במשבר, לפעמים אני נדהם כל פעם מחדש מהטרור הפסיכו-פמיניסטי מערכתי הזה.

איך הם מכניסים אותך למנהרה הזאת, מנהרת "הסכסוך המשפחתי", מנהרה שהיא כמו המשחק הזה "פליפר" ( pinball קיים ב-windows >עזרים ), מרגע שנורה הכדור, הוא אינו נח, עד שהוא נופל לחור, בכל פינה שיפגע יחכה לו איזה "מנוף מכני" שיסיט אותו ויעיף אותו לכל כיוון אפשרי, לא חשוב לאן, העיקר שלא תהיה השהות בידו לנוח, לקחת אוויר, לחשוב, לארגן את הדברים, לאסוף את עצמו לחבילה אחת.

השבת ה 100 ללא בנותיי
לא אחמול, לא אתיפייף ולא אתעייף,
לא היה אין בנמצא ולא יתכנו מעשים שכאלו בחברה נאורה ובמערכת חוקים האמורה לכבד את זכויות הפרט, הטריוויאליות ביותר. לא נותר אלא לעמוד בפני המציאות לנוד לה, לבוז לה להתמלא בשאט נפש להיגעל, מהחולניות של יוצרי המציאות, מהצביעות הנשפכת מהצהרות הפריץ שר הרווחה,שהמערכת פועלת בהגינות, מהלהג הארסי של הצוררות, ראשי ארגוני הנשים, אמונה, ויצ"ו ונעמת שזכו בפרס השבוע, על פועלן...