כשאתה עוסק בעניין חיובי, ההרגל בונה אותך, מקדם אותך,ההרגל הוא קונסטרוקטיבי. כשאתה עוסק בעניין שלילי, ההרגל הורס אותך, דש אותך, ההרגל הוא דסטרוקטיבי.

וככה, תוך כדי כתיבה, אתה מגלה דברים מדהימים,

הסוד שבכתיבה הוא שלמעשה כאשר אתה כותב, כמה שתדע או לא תדע לעשות זאת נכון, מדובר בתהליך פרוגרסיבי, קונסטרוקטיבי, כמו בניה ממש, לבנה על לבנה, שורה אחרי שורה...

זוהי אחת הסיבות שבמשטרים אפלים מחסלים את הוגי הדעות תחילה, ושורפים ספרים...

הכתיבה היא גם עדות, היא מחלחלת לכל מקום, שלא כמו אמירה, היא ניתנת לעיון מחדש, שוב ושוב, לפעמים אחרי הרבה זמן, כשלפתע משהו במציאות מתחבר לך עם מה שקראת בעבר, אז שהדברים לא נגעו לך באופן אישי, או שלא היית בשל להבין את התופעה.

כאשר אתה מביע דברים בע"פ, בד"כ מול אדם, או אפילו לבד, לעצמך, אתה תוסת מקו המחשבה בקלות, אחרי כמה שורות בע"פ לא תזכור בדיוק מה אמרת לפני כן, וככה אינך יכול לפתח רעיון בצורה רחבה, כאשר תגיע ל"גג" הרעיון, אתה תשכח מה היה ב"ריצפה".

עם זאת, בכתיבה הרבה המופנית לרשויות ע"י מלינים למיניהם, נוצר מצב של אדישות מסויימת, הרגל...

לרוב אתה תקבל תשובות לאקוניות, במיוחד כאשר אתה גבר גרוש במדינת ישראל.

כבר בשיחת הטלפון הראשונה לנימען, כאשר אתה מנסה לברר אם מכתבך התקבל ומה אופן הטיפול שיינקט בעניינך, אומר לך הקול מעבר לקו: "אתה תקבל תשובה".

וזה מפחיד...

זה אומר שהם כבר יודעים שתהיה אתה זה שתקבל את התשובה, ולא הצד שהלנת נגדו, הצד שהלנת נגדו לא יקבל אף תשובה...

מעולם לא נאמר לי שבמידה ודבריי יוכחו כנכונים, יינקטו צעדים כלשהם כלפי הצד הנילון, תמיד, תמיד מגיעה התשובה של:

"אתה תקבל תשובה".

וככה, הרבה מאיתנו, אינם מרגישים, וכאשר הם כבר מקבלים תשובה מהרשויות, הם ממש יוצאים מעורם, שמחים וצוהלים, במיוחד כאשר ה"תשובה" היא בעלת גוון חיובי משהו, "תמיכה רעיונית" בנושא המכתב, התלונה.

צעדים קונקרטיים, פרקטיים, איין.

וככה שמחים וצוהלים, רצים החבר'ה אל המקלדת, וממהרים לפרסם את תגובתו של מר X או גברת Y, כאשר הם מפרשנים לאורך ולרוחב בשבח הצלחתם, ומודיעים בחדווה שהנה הנה הסתיימה צרתם וכו'.

כמובן שאח"כ הם ינפנפו במסמך המאשר את דעתו של אותו מאן דהוא וישתמשו בדבריו לאשש או להפריך טענה זו או אחרת, גם כאן יבוא כוח ההרגל, השיגרה, וידוש את הרעיון הנישגב לאבק דק.

אחרי כל כך הרבה ניפנופים, כאשר המסמך בלוי וקרוע, ספק אם יוכל ידידנו המיוזע להשתמש במסמך שבידו ולו להשיב נפשו ע"י משב רוח על פניו המיוזעות.

מרוב דעתנות, התרחקו הרבה מהחברים מהמטרה האמיתית, טיבעו של אדם שהוא ניסחף, וככה במקום להגיע לחוף מבטחים, הוא מוצא עצמו על אי בודד וחרב עם סלעים משוננים, כאשר ים של ייאוש מקיף אותו מסביב, תרתי משמע.

החזית "הגברית" מתייצבת אל מול המערכת כ"מבקשת חסד", אנשים חשים רצים, מתארגנים תחת קבוצה זו או אחרת, מנהלים ויכוחים אידאולוגים כאלה או אחרים, הופכים את העניין למן דרך חיים, משהו כמו "אב גרוש בעל הגדרה", ולמעשה מחכים שאיזה אוניה תעבור במקרה ליד האי הבודד הזה שלהם ותאסוף אותם אחרי כבוד לסיפון שכולו תענוגות ומנעמים.

יכול להיות שזוהי תוצאתה של הטראומה הנוראה שאנשים אלה חוו ועדיין חווים, אחד ממאפייניה ידועים והחמורים יותר של הטראומה היא ה"קפיאה", מצב שאדם הנמצא בטראומה אינו יכול לזהות מפני שמערכותיו קפואות, דוממות משהו, חמור מכך, המערכת השיכלית יכולה להתנהג כאילו האדם לוחם ונימצא במצב של "מתמצא" בקורות אותו.

מאידך, גם חוסר ידע והבנה קלוקלת של המצב האמיתי, רגשנות יתר, חשיבה אמוציונאלית, פחד, אי התמצאות במרחב החדש, כל אלה הם גורמים מרכזיים לנחשלות הזאת של המאבק הגברי במימסד המדכא אותו.

ראשי אירגוני הגברים לא השכילו לטפח את הפרט ולהשקיע בו, לא השכילו לטפח את רוח המאבק שלו, כאלה או אחרים אף קפצו על הרעיון של עשיית הון פוליטי מצרתם של הגברים, וככה נראה היום המאבק הזה, הרבה עמותות, הרבה ראשי אירגונים, הרבה ויכוחים פנימיים על לא כלום, ועמידה רופסת מול המימסד, כמעט מתחננת לקבל את מה שמגיע לך ע"פ חוק!

חמור מכך, בצד השני מתנהלים להם עבריינים העושים ככל העולה על רוחם, עומדים בחוצפה ובעוז מול חבורה של גברים דעתניים כביכול, ובפסיכולוגיה בגרוש מצליחים להדוף את החבורה הזאת שוב ושוב.

ככה מהר מאוד, תהפוך נציגת הנשים ונציגת המשטרה את הדיון לשיחה אינטלקטואלית הלקוחה מקורס למדעי ההתנהגות באיזה אוניברסיטה, נציג אגודת הגברים ינסה להרשים את היו"ר בצידקת דבריו כאשר הוא מפריח לאוויר העולם מספרים מפוצצים מפרי מחקרו של איזה מזוקן היושב במגדל שן, נציגת הנשים לא תישאר חייבת ותשים על השולחן עבירות מין חמורות נשים מוכות, התעללות בילדים וכו'.

נציג אגודת הגברים שכח שאך אתמול הוא היה קורבן לרדיפה גזענית, הוא שכח שהוא מנוע מלראות את ילדיו, הוא שכח שמוטבע אות קיין על מיצחו, הוא אינו חושב על כך שעוד רגע, עוד רגע קט הוא יוצא החוצה, לרחוב, שם מחכה לו עדת צבועים עם ריר נוטף מהפה.

אף אחד לא קם שם ודרש את זכויותיו!!!

כמובן שישנם כמה אשר כן מבינים את העניין, ואמרו מה שאמרו, לא מספיק!

עלינו לזכור ולהפנים שנעשו ונעשים נגדנו עוולות נוראיות, פשעים חמורים מאוד!

עלינו להיות תקיפים בדרישותנו, לא להתחנן, לדרוש בתוקף, להצביע על הפשעים, ולהיזהר מהדעתנות המיותרת, להיזהר מחוש האינטלקטואל, לצמצם את האגו למינימום, לא להקשיב לעצמך ע"מ לטפוח לעצמך על השכם בבחינת "תראה איזה דברים אתה אומר", להוציא את הכאב האמיתי, להצביע על הפשע הנורא, ולראות לכך שהחוק ייאכף, מייד, ללא דיחוי.

ולכל אלה מבינינו אשר יש להם אינטרס לשמר את החברים מסביבם שיהיו קטנים, בגלל איזה שהיא נטייה מנהיגותית כזו או אחרת, בגלל איזה שהוא רצון להגיע לאיזה שהן פסגות, עליהם לדעת שמנהיג אינו יכול לנצח בעזרת צבא חלש ומיואש...

כל מי שמאמין בצידקתו חייב לעמוד על חייו ולראות שיקבל את מה שהוא זכאי לו.

משה אברג'יל

עתלית 2007

תגובות (2)

הרשמה לאשכול תגובות זה

הצג/הסתר תגובות

ציפי א.
נכתב ע"י משה אברג'יל , 19/09/2007 21:57

כאדם אני מזדהה עם כל מילה בדבריך!!!
כאמא אני זועקת את הכאב של בנותיי,ילדיך
וכל ילדינו...הרי על זה כולכם קמים!!!
תריסר שנים משה אברג'יל אני חוזרת ומקבלת
את התשובות עליהן הרחבת לספר...
אני כאדם,כאמא וכאישה מעוניינת להצטרף
אליכם כיוון שאני מוצאת הרבה קווים חופפים
למאבק,למהפכה !!!
אות קין,עלילת שווא,נפנוף וטיוח ממסדי,
פשיעת אנשי החוק ועוד.

מסכים עם כל מילה
נכתב ע"י ארתור שרמן , 31/10/2007 14:22

תודה, משה!

אני לא הייתי מצליח להעביר את המסר בצורה כה ברורה.

גברים שוכחים שהם גברים, לוחמים מלידה.
התאצלתם, השלמתם עם מזכנות מסויימת...
עוד מעט יהפכו אתכם לעבדים, שמנים וממושמעים, מן כלבי סלון - ולא תשימו לב!
או שתצליחו לשקר לאצמכם כי "אתם גברים גברים"?
אז הינה ממני לכם: גבר עושה בשקט - ובנחישות, ולא משנה כמה זמן זה ייקח.
הוא מוכן להקריב את עצמו למען מטרתו ומודע לערך חייו הגבוה בעיניו, ועדיין מוכן, כי זו החלטתו.
והעולם נסוג בפניו...

זכויותיי - הן שלי!
וכל חוק בעולם מרשה לי להגן על עצמי ועל שלי.
וכידוע היטב משיעורי ההיסטוריה, הגנה אולטימטיבית - זו מתקפה מאורגנת.

אינני רואה צורך לבקש אישור ממי שהוא, אלא להיפך, אם מי שהוא זה ידרוש דבר כזה ממני, אראה זאת כפגיעה בי.

הצג/הסתר טופס תגובה

כותרת
תגובה	הקטן | הגדל
שם
דוא"ל
העתק תווים מוצגים
הרשמה בדואר (חברים רשומים בלבד)
	הוסף תגובה