בחשש שאשמע מגוחך, אומר שהמהפכן האמיתי מובל על ידי רגש עצום של אהבה.

^{ארנסטו צ'ה גווארה}

ביום ראשון האחרון (24 לפברואר 2008) התקיימה משמרת מחאה נוספת נגד השופטת מקייס. למשמרת מחאה זו הגיע העיתונאי יואל לידן, יהודי אמריקאי-ישראלי וקרבן גירושין (בין השאר הקים את הסניף הישראלי של Fathers4Justice) שעשה עלינו כתבה גדולה ב- Google News (תפוצה של למעלה מ-50 מיליון קוראים בכל רחבי העולם!).

שום דבר לא השתנה.

ילדי משפחת מלול גדלים, ללא מגע יד אב.

זהו מכתב שכתב יוסי אביהם לפני שנה וחודשיים ואפילו לא זכה לתשובה.

מדינת רווחה ???

היידה גאידמק, אנחנו מאחריך.

הצחיקה אותי שוב המשטרה הזאת, אפילו כשאתה מרים מדוזה היא מסתדרת לך איכשהו ביד, נעצרת מתישהו, מפסיקה לרעוד, מתיישבת ומקבלת צורה.
לעומת זאת, המשטרה שלנו, משנה את צורתה ע"פ הכוח המופעל עליה, משטרה ללא שלד, משטרה פוליטית לחלוטין.

הדוגמא האחרונה, פרשת העלבת עובד ציבור והילוך אימים כביכול על משטרת ישראל מצד המיליארדר ארקאדי גאידמק, המשטרה הקטנה והעדינה שלנו נעלבה, נבהלה, אבל גם יצאה מיד בהכרזה "שהעניין לא ירפה את ידיה".

כפי שתראו המכתב הזה נשלח אל שר הרווחה מר יצחק הרצוג.

מקורות יודעי דבר סיפרו שהגב' רזניק העבירה לשר הרצוג מסרים...

כולכם קבלתם את המכתב וכן רוב חברי הכנסת והשרים.

אז איפה איפה הן הבחורות ההן?
עם הקוקו והסרפן, עם הטוריה והשיבריה,
למה כבר לא רואים אותן?
מצחיק, כתבתי את השיר הזה במקרה בגלל ששאלת, איפה ואיפה ואיפה.