חלק לא קטן מהאבות הלוחמים על זכויותיהם מוחה על הדרך המוצעת על ידי, דהיינו "לקרוא לילד בשמו, ולנהוג בהתאם".

לפעמים נוצר הרושם שאנשים התרגלו לעבדות, ובמסגרת הזאת של העבדות הם מבקשים הקלות, תיקון חוק קטן פה, והקלה לא משמעותית בדמי המזונות, וממש מבקשים רחמים ומחכים שאיזה ח"כ יקום מרבצו ויזעזע את העולם עבורם.

חייבים לאמר, זאת שאחרי נסיונות רבים ומרים של האבות הגרושים להגיע לאיזה שהוא הישג, גם אחרי כל זה, אנשים חיים במן תקוה, נושאים עיניהם לשמיים לראות מתי יפול דבר.

הדוגמא האחרונה היא ההשתתפות בועדה לקידום האישה בכנסת, שכמה חברים התעקשו ללכת שמה, כל אחד הסביר את מניעיו כך או כך, אבל אף הסבר לא היה משכנע, לעומת זאת עלתה השאלה, "מדוע בו בזמן שמושקעים כל כך הרבה מאמצים לפקוד את מועדוני הפמיניסטיות לא הוקם אפילו מועדון גברי אחד"?

אם כן, מדוע אין ועדה לקידום הגבר בכנסת?

האם זה בגלל ששם לא יוכלו האבות הגברים להיזרק מהדיונים בבושת פנים כמו שהיה עם עינבל גבריאלי?

האם זה בגלל שכמה חברים, ובמיוחד אלה המוחים על דעתי, התרגלו להתפלסף בדעתנות על סכומים, אחוזים, ולמה ואיך?

האם זה בגלל שאותם חברים חושבים על "איך להיות פוליטיקאים" ושכחו את המטרה האמיתית?

האם יש כאלה שהתרגלו למזוכיזם הזה ואינם מרגישים בכך?

אם כן מדוע אין ועדה לקידום הגבר, לובי חזק בכנסת, ותקציבים?

ב-3 שנים האלה שהנני נלחם נגד הרשויות השונות, כותב אלפי מכתבים, נוסע לאסיפות, ומלקט כל מידע אפשרי בעניין, בחנתי גם את דרך המאבק של האבות הגרושים, והתמונה שהתקבלה היא כזאת:

1. הרבה אנשים עסוקים בללקט כל מיני כתבות מכל חור שבעולם להראות שנשים הן אלימות, שנשים מתעללות בילדים, שהשופט הזה עשה ככה, והשופטת הזאת עשתה ככה.

כל הזמן מנסים להוכיח, מנסים להוכיח דברים ידועים וקיימים, מנסים להוכיח שהם מוכים, מנסים להוכיח שהאישה רעה, ומנסים לומר שהשופטים ועורכי הדין, ואלה ואלה לא בסדר.

טוב, אנחנו יודעים את זה מזמן.

2. רוב הגברים מתנסחים בזהירות ומזהירים אותך שוב ושוב שהם לא אלימים והם נגד נשים מוכות, והם בעד שיווין וכו'.

למרות שאף אחד לא מאשים אותם בזה.

3. בדיונים השונים מעלים כל מיני סטטיסטיקות למיניהן, מנסים להוכיח שהמצב בארץ הוא כזה או כזה, ובצרפת ככה, והילדים יגדלו הם יהיו כאלה או כאלה, וזה יפגע בילדים, ורוב הגברים מפחדים אפילו לאמר שגם להם כואב, לא רק לילדים, גם הם בני אדם, ככה אין פלא שכולם הלכו והדביקו ילדים לתוך השם של האירגונים שלהם, הם לא סובלים, הם יכולים להישאר במאבק הזה לנצח, כי לא כואב להם.

4. כאמור, אף אחד לא קורא לילד בשמו, (היו מעטים שכן) מפחדים להגיד פמיניסטיות, אל תגיד שרע לך, תגיד שאתה לא מרגיש טוב.

מה בדיוק היתרון בללכת לועדה לקידום האישה?

להגיד? הרי בלאו הכי לא אומרים את מה שחושבים.

ואם תאמר משהו אמיתי אז יסלקו אותך, אז מה סתם לקבל מכות?

שיגידו לי כאן איזה הישג הושג אי פעם בועדה לקידום האישה שהיה לתועלת האבות הגרושים.

והאם באמת לא מוטב היה לעמול להקמת ועדה לקידום הגבר בכנסת?

והם באמת לא היה כדאי יותר לקדם את הועדה של חיים אמסלם בכנסת?

יאמר כאן מישהו מה עשה לקידום הועדה שבראשות חיים אמסלם, האם מישהו בדק אם הייתה פנייה למחלקת המחקר של הכנסת?

האם מישהו ראה אם הגב' רונית צור התחילה לסדר את העניינים לטובת האבות?

הרי התנהלותו של ראש הועדה לקידום האישה, התנהלותן של הנשים שם, כל אלה מראים שאינם רוצים נוכחות גברית של אבות, אם כן למה להידחף?

גם המטרה שהועדה הזאת הוקמה היא לשם יצירת אפליה מכוונת, אלא שיש עדיין אנשים שלא הבינו היכן הם חיים, הם חושבים שהמוסדות הפמיניסטיים הוקמו בתחילה בתום לב, ורק אח"כ התחרבנו.

ואולי זה הכשל העיקרי, המוסדות הפמיניסטיים הוקמו ע"י חבורת נשים אשר ידעה בדיוק מה יהיה ואיך ייראו אותם מוסדות בעתיד לבוא, מדובר בנשים שחיפשו כסף ושילטון, וזה היה פועלם.

רוב האבות הגרושים פועלים היום מתוך דחף, לפעמים לא מתוך רצון אפילו.

אב גרוש במדינת ישראל של היום הוא יצור נירדף, מי שמכתיב לו את אורח חייו זה המימסד הפמיניסטי.

מי ידע שהוא עלול למצוא את עצמו בועדה לקידום האישה ביום ה-29 לאוקטובר?

ופתאום משיתים עליך עניין כזה או אחר, ואתה בתנועה, בבריחה, בנסיגה, כותב ומסביר את עצמך, חייך אינם בשליטתך.

וכאן, אני מגיע לדוגמא האמיתית, עמנו היה בגולה 2000 שנה, ככה אחרי 2 חורבני הבית העם היה בגלות, תמיד נתון לפרעות, תמיד נדד, כל פעם גזירה אחרת, וככה הפך להיות גלותי.

שם היה היהודי משלם מס-יתר לפריץ שיגן עליו מפרעות הקוזאקים ואנטישמיים אחרים, אפשר לומר שאלה באו במקום דמי המזונות שהאבות הגרושים חייבים בהם, ושאר קנסות למכביר.

בימים של פוגרומים היו היהודים מתחננים לאיזה נסיך או מלך שיגן עליהם מפני הפורעים, ועבור כך שילמו כסף כבד מאוד.

ככה התנהל עם ישראל במשך 2000 שנה, הוא סבל את הפרעות הקלות יחסית, אף שהיה מדובר במעשים זוועתיים שכללו אונס, שריפת בתים ורכוש, רצח והוצאות להורג אכזריות.

אבל גם אז היה את הקול המתון שהיה נגד אמירת הדברים במפורש, ואפילו נגד עליה לא"י מסיבות הילכתיות, הסברה כי אין לישב את א"י עד שלא יבוא משיח.

הקונגרס הציוני הראשון בבאזל היה תחילתו של הרעיון הציוני, קרה שנים רבות לפני שפרצה השואה והכחידה 6 מיליון יהודים.

רק אסון בסדר גודל קוסמי הוא שהביא את העם היהודי לחפש לעצמו בית מתוך הכרח, מתוך רדיפה, מתוך זה שהבינו שהתחינה הזמנית לפני הפריץ אינה מועילה יותר, גם הזעזוע הנורא הביא את מנהיגי הציונות להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל.

ככה היום התנהלותם של אלה המכתתים רגליהם בין חדרי ישיבות של הועדות, מתחננים על נפשם, בוכים לפריץ בועדה לקידום האישה, ומשתיקים את הקול הברור הקורא לחירות, להפסקה מיידית של האלימות נגדנו.

במקום לטפח את ביתינו, הולכים אנו לשדות זרים ונותנים לועדה לקידום האישה משמעות חשובה יותר, שמה יפול גורלנו כביכול.

הערבים ואשף לא הסכימו עם קיומה של מדינת ישראל במשך שנים, סירבו להכיר במדינת ישראל אשר חיזרה אחריהם בלהט בבקשה רק להכיר, רק לומר, "אני מכיר שיש למדינת ישראל זכות להתקיים".

מה הפריע למדינת ישראל עם הערבים אינם מכירים בה?

יותר נכון, מה מפריע למדינת ישראל אם הערבים יודו בפיהם שהם מכירים בזכותה של מדינת ישראל, או לא?

הרי אנו יודעים שברגע הראשון שהערבים יוכלו לשחוט אותנו ולזרוק אותנו לים, הם יעשו זאת.

והתשובה לכך, היא שכאשר אתה מחרים גוף, אפילו מילולית, הוא אינו קיים, ככל שתמלא אותו, כך יעלה קיומו ונפחו.

לדוגמא:

אילו היה אדם לבדו בחלם, הוא היה קיים פיזית, אבל אף אחד לא היה יכול להגדירו, מכאן שהוא לא קיים.

קל וחומר כאשר הינך רוצה להגדיר דבר ולהבליטו, שים לידו את המנוגד לו בתכלית, חשוב, על מה היית מתפלא יותר, ענק שגובהו 2.10 מ' שהולך לצידו של עוד ענק באותו גובה בדיוק, או על ענק שגובהו 2.10 שהולך לצידו של גמד בגובה 0.8 מ'?

ועל אותו משקל, הלבן יבליט את השחור וההיפך.

גם אי הימצאות במקום היא הימצאות, פתק לבן בקלפי הנו קול, שתיקה רועמת.

ההחלטות היוצאות מהועדה לקידום האישה אינן תלויות במה שיגיד או לא יגיד פלוני שיהיה נוכח בועדה הזאת, אילו היו הדברים כך, מן הסתם לא היה מצבנו כזה.

החידוד של הבקשה לא ללכת לועדה הנ"ל, אמורה לדחוף אותנו להשיג ועדה משלנו, והדבר בוא יבוא, רק חוסר האמונה של אנשים בעצמם לא הביאם לעשות זאת עד היום.

משה אברג'יל

עתלית 2007

תגובות (1)

הרשמה לאשכול תגובות זה

הצג/הסתר תגובות

שני יהודים, שלוש דעות
נכתב ע"י ארתור שרמן , 29/10/2007 18:59

מלחמות יהודים

הצג/הסתר טופס תגובה

כותרת
תגובה	הקטן | הגדל
שם
דוא"ל
העתק תווים מוצגים
הרשמה בדואר (חברים רשומים בלבד)
	הוסף תגובה