3. דו"חות ועדות המשנה

3.1 דו"ח ועדת המשנה לבחינת דרכי שיתוף הפעולה התיאום וההפניה ברמה המקומית

1. שמות חברי ועדת המשנה ותפקידם
א. לובלסקי מאשה - יועצת השר לביטחון הפנים, יו"ר
ב. גורן סימה - יו"ר המחלקה למעמד האישה, ויצ"ו ישראל
ג. הרמל יעל - פקידת סעד ראשית לסדרי דין, משרד העבודה והרווחה
ד. לב ארי רונית - מנהלת המחלקה לטפול ולמניעת אלימות במשפחה, נעמת
ה. לירן נעמי - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה - משרד רוה"מ
ו. נחשון גליק ציפי - מפקחת ארצית, אלימות במשפחה בשרות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה
ז. פלאי אביבה - מנהלת שרות המבחן למבוגרים, משרד העבודה והרווחה
ח. פסח נירית - ראש תחום בריאות כללית, השרות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות
ט. צימרמן שוש - מפקחת אחראית על מניעת התעללות בילדים שפ"י משרד החינוך
י. רזניק רות - מנכ"ל עמותת לחימה באלימות נגד נשים
יא. שי רבקה - מנהלת אגף ילדים, אמהות ומזונות, המוסד לבטוח לאומי
יב. שנבל חיותה - מנהלת השרות לטפול בנשים ונערות, משרד העבודה והרווחה

2. דרכי עבודת ועדת המשנה
ועדת המשנה לבחינת דרכי שיתוף הפעולה, התאום והפנייה ברמה המקומית התכנסה וקיימה ארבע ישיבות.
בישיבה הראשונה בתאריך 13.5.98 הוחלט על דרכי עבודת הועדה וסוכם כי לצורך גיבוש מסקנות לגבי הצורך בשיתוף הפעולה ברמה המקומית תתקיים ישיבת ועדת המשנה באחת מהרשויות המקומיות בשיתופם של כל הגורמים ברשות המקומית אשר עוסקים באלימות במשפחה, הרשות המקומית שנקבעה הייתה כפר-סבא.
בתאריך 15.6.98 התקיימה ישיבת ועדת המשנה בכפר-סבא, ובה הציגו כל הגורמים המקומיים את שיתוף הפעולה הקיים ביניהם ברמה במקומית וכן את הקשיים והבעיות.
בתאריך 2.6.98 ולאחר הדיון בכפר סבא החליטה ועדת המשנה על הגדרת המטרות ויצירת המודל לשיתוף הפעולה באמצעות הקמת ועדות היגוי מקומיות וכן ועדות טיפול מקומיות.
בתאריך 22.7.98 הובאו כל הסכומים לפני ועדת המשנה והתקבלו על ידה לקראת העברתם לדיון במליאת הועדה הממשלתית לטיפול בבעיות האלימות במשפחה.

3. תיאור מצב קיים

מזה כ- 25 שנים עוסקים במדינת ישראל בהתמודדות בתופעה של נשים מוכות ואלימות במשפחה.
פעילות רבה נעשתה ע"י גורמים ממשלתיים, הכנסת וארגונים וולונטריים.
עברנו כבר דרך ארוכה בחקיקה, בדרכי הטיפול ושיפור איכות הטיפול, בהעלאת המודעות ובפתוח שירותים כמו מרכזים למניעת אלימות ומקלטים.
עדיין אנחנו עומדים בפני התופעה כי רק כ- 10% מאוכלוסיית הנשים המוכות פונה לגורמים הטיפוליים או הממונים על האכיפה ויותר אנחנו מתוודעים למציאות כי פתיחת תיק במשטרה הנו בבחינת רק ראשית הדרך וכי פתרון בעיותיה של אישה מוכה עלול להמשך שנים בתהליך ההתמודדות עם קבלת גט, חלוקת רכוש, סדרי ראיית ילדים וכד'.
ובעוד שבמישור הארצי נוצרים דפוסים של שיתוף פעולה הרי שברמה המקומית אין הגדרות והחלטות מחייבות למודלים של שיתוף פעולה.

בדו"ח ועדת קרפ בנושא מדיניות חקירה תביעות ומשפט בעבירות אלימות במשפחה ואלימות בין בני זוג מיום 25.10.89 בע"מ 51 לדו"ח סעיף 4, מומלץ על ייזום מודלים ניסיוניים נקודתיים למציאת דרכי עבודה משותפות החל משלב התלונה ועד לסיום ההליך המשפטי ואף אחריו.
מומלץ אף שהמודלים הניסיוניים שילוו במחקרי הערכה אשר יאפשרו בדיקת יישומם בהיקף מחוזי או ארצי.
מתוך הדו"ח: "... עם זאת ממליץ הצוות על ייזום מודלים ניסיוניים נקודתיים (דוגמת המודל הניסיוני שנעשה לפני מספר שנים במשטרת מסובים) למציאת דרכי עבודה משותפות בין המשטרה לעובדים סוציאליים וגורמי טפול אחרים (ביניהם מערכת הרפואה הציבורית) למן שלב התלונה ועד לסיום ההליך המשפטי ואף לאחריו, כן מומלץ לייזום בין היתר, מודל ניסיוני מקומי לארגון מתנדבות מקרב צוות נשות המקלטים, ארגוני הנשים, וארגוני התנדבות אחרים, שתוכלנה בתאום עם המשטרה ללוות נשים מוכות ליווי מסייע, החל משלב התלונה במשטרה ולאורך כל שלבי הטיפול בתלונה, מומלץ שהמודלים הניסיוניים ילוו מחקרי הערכה שיאפשרו בדיקת בהיקף מחוזי או ארצי.

בדו"ח הועדה הבין משרדית לשיפור הסדרי ההגנה על נשים מוכות - אלימות במשפחה (ינואר 95 - ינואר 96) שהוגש ע"י שלמה מדינה יו"ר הועדה ויעל הרמל מרכזת הועדה, בע"מ 12 סעיף ב' נכתב כי "הועדה רואה חשיבות בהקמת וועדות היגוי עירוניות על בסיס קבוע הועדות יכללו את כל הגופים הפורמליים והבלתי פורמליים אשר להם נגיעה לבעיית האלימות במשפחה" .
בנספח מס' 3 מובא מודל להקמת ועדת היגוי מקומית בניתוח יישום דו"ח הועדה הבין משרדית הנ"ל ב- 1998 נאמר בסעיף 10 כי טרם הוקמו ועדות היגוי עירוניות כפי שהומלץ ב- 1996.

אנו רואים איפה כי מ- 1989, ועדת קרפ ודרך 1995, ועדת מדינה - הרמל, טרם יושמה ההמלצה להקמת ועדות היגוי מקומיות למרות שבכל בדיקה ומחקר הועלה הצורך כחלק מהפתרון להתמודדות עם בעיית האלימות כנגד נשים. הגיעה העת ליישם בצורה מחייבת המלצות אלו כעליית מדרגה לקראת העשור הבא והאלף הבא.

4. מטרות
תופעת האלימות במשפחה, הטפול בה ומניעתה אינם מענינו של שרות או משרד אחד, וכבעיה חברתית בוערת מחייבת מעורבות, שתוף פעולה והתחברות של כל הגורמים הרלבנטיים ברמה המקומית.

שתוף הפעולה ברמה המקומית יביא ל:

א. מודעות לעבודתם של כל הגורמים בקהילה.
ב. ייעל את העבודה.
ג. ימנע כפילויות.
ד. ישפר את נהלי העבודה והטפול ואף יביא לקיצור תהליכים.
ה. יאפשר להגיע למספר רב של מטופלים.
ו. ייאגם משאבים.
ז. יאפשר לעקוב ולטפל במקרים "הנופלים בין הכיסאות".
ח. ימנע את תחושת הבדידות של האישה המוכה, כאילו אין לה כתובת.

5. המלצות
הועדה רואה כחשיבות עליונה בהקמת ועדת היגוי מקומית בכל רשות מקומית כדי ליצור נהלי עבודה משותפים, לתאם ולהפנות מקרים הסובלים מאלימות במשפחה לכתובת טיפולית נגישה, זמינה ומיידית בהתאם למודל הבא:

הקמת ועדת היגוי מקומית אשר תפקידיה יהיו:

* קבלת מידע והעברת מידע על תופעת האלימות במשפחה.
* חשיפת המידע לאוכלוסייה הנזקקת.
* יצירת מודל לעבודה משותפת ברמה המקומית.
* שפור הסדרי עבודה ובניית נהלים והסדרים.
* היכרות בין הגורמים השונים בקהילה.
* שיפור נהלי הביורוקרטיה וקיצורם.
* תיאום הפעלת מעררך מתנדבים / מלווים.

חברי ועדת ההגוי המקומית

* יו"ר - ראש הרשות המקומית
* מרכז - מנהל מחלקת / אגף הרווחה או עובד בכיר אחר במחלקה.
* האחראי/ת על נושא האלימות במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים ו/או עו"ס לטיפול בנשים במחלקה.
* פקיד סעד לסדרי דין מהמחלקה לש"ח.
* פקיד סעד לחוק הנוער (במידת הצורך).
* נציג תחנת המשטרה המקומית.
* נציג סניף הביטוח הלאומי המקומי.
* נציג מחלקת החינוך / שפ"י המקומי.
* נציג התחנה לבריאות הנפש / משרד הבריאות.
* נציג בית חולים / קופ"ח מקומי.
* נציג משרד השיכון / החברה המשכנת.
* נציג שרות המבחן למבוגרים (ולנוער בהתאם לצורך).
* נציג המקלט (אם קיים ברשות).
* מנהל המרכז למניעה וטפול באלימות במשפחה (אם קיים ברשות).
* נציגי ארגונים וולונטריים פעילים בקהילה.
* מפקחי המשרד מהמחוז (פרט ומשפחה, ילד ונוער, השרות לנשים).
* בישובים גדולים מומלצת השתתפות נציגי הלשכה לסיוע משפטי.

מפגשי ועדת ההיגוי המקומית

הועדה תתכנס בפורום הרחב 3-4 פעמים בשנה, מצופה כי בתחילת פעולת ועדת ההיגוי יתקיימו מפגשים תכופים יותר ובהמשך (לאחרי שיתגבשו נוהלי העבודה) יתקיימו המפגשים בתדירות של 3-4 פעמים בשנה.
אחת לשנה תדווח ועדת ההיגוי המקומית לגורם אשר יקבע ע"י משרד העבודה והרווחה ולראש הרשות המקומית.
כמו כן, יועבר דיווח חד שנתי לועדת ההגוי הבין משרדית.

ייזום השתלמויות

ועדת ההגוי המקומית תיזום פעמים בשנה מפגשים רב מקצועיים בהם ייקחו חלק כל המטפלים בתחום האלימות במשפחה ברמה המקומית: עו"סים, קציני מבחן, פקידי סעד, עו"סים מהמרכז לטיפול באלימות במשפחה, שוטרים, מורים, יועצים חינוכיים, אחיות טיפת חלב, אחיות בחדרי מיון, רופאים, עובדי הבטוח הלאומי ומשרד השיכון.
במסגרת מפגשים אלה ממומלץ כי יוזמנו אנשי מקצוע ומומחים מתחום האקדמיה והמחקר.
כמו כן תיזום ועדת ההיגוי המקומית מפגשים בינשרותיים להיכרות מקרוב ולמידה משותפת במסגרות השונות (מפגשים יוכלו להתקיים במקלט לנשים מוכות, בחדרי מיון בבתי חולים, במחלקה לשירותים חברתיים בתחנות המשטרה וכד').

הועדה ממליצה כי יוכרז על הפעלת ועדות ההיגוי המקומיות בכל הרשויות המקומיות בארץ, אולם התקצוב יבוצע בצורה הדרגתית ובלווי מחקר הערכה מתאים.

עפ"י התוכנית המוצעת יש לשקול הפעלת תכנית ניסיונית משותפת עם המחלקה למפעלים מיוחדים במוסד לביטוח לאומי למשך 18 חודשים: הפעלת התכנית ב30- יישובים (בפריסה הטרוגנית, ערים גדולות, ערים בינוניות, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות, רשויות מהמגזר החרדי ורשויות מהמגזר הערבי והבדווי).
תכנית משותפת עם המחלקה למפעלים מיוחדים תלווה במחקר הערכה במשך תקופת הניסוי ותאפשר הגשת מסקנות המחקר בתום המועד.

ועדת טיפול מקומית

בנוסף לועדת ההגוי המקומית תוקם בכל רשות מקומית ועדת טיפול אשר תתכנס בתדירות גבוהה יותר.
ועדת הטיפול המקומית תטפל בכל המקרים החריגים ("הנופלים בין הכיסאות") ותחבר בין כל הגורמים המטפלים הרלבנטיים למקרה ספציפי ובהתאם לצורך.
הועדה תהיה רשאית לזמן בכל פעם גורמים מהקהילה עפ"י סדר יומה.

חברי ועדת הטיפול המקומית שבראשם יעמוד כ- CASE MANGER העו"ס מהמחלקה לשירותים חברתיים, יעסקו במקרים פרטניים עד למציאת פתרון הולם בממדים הרב מקצועיים ורב תחומיים.

הועדה תנתח אירועים חריגים אשר התרחשו בישוב ותדווח אחת לחצי שנה ברמה העקרונית לועדת ההגוי המקומית.
ועדת הטיפול תבצע מעקב אחרי מקרים שנמצאים או היו בטפולה ותתכנס לפחות אחת לחודש.

המשך פעילות ועדת המשנה הבינמשרדית

מומלץ כי ועדת המשנה הבין משרדית לבחינת דרכי שיתוף הפעולה, התיאום וההפניה ברמה המקומית תמשיך לפעול כועדה קבועה במסגרת מליאת הועדה הבינמשרדית ותתכנס לפחות פעמיים בשנה במטרה:
א. לעקבו אחר יישום המלצותיה.
ב. לבחון מחדש את ההמלצות והתאמתן לצרכים בשטח.
ג. כדי להמשיך ולפקח על תוכניות והמלצות.

משרד העבודה והרווחה יקבע את השרות והממונה ברמה הארצית והמחוזית לפקוח הדרכה ומעקב אחרי הפעלת ועדות ההגוי והטיפול המקומיות.


עלויות

א. ריכוז הועדה המקומית יעשה ע"י עו"ס המיומן בנושא אלימות במשפחה ו/או אלימות כלפי נשים.
ריכוז הועדה יחייב את העו"ס בתוספת של 5-10 שעות בשבוע, ולכן מומלץ לתגבר את כוח האדם במחלקה לשירותים חברתיים ב- 0.25 משרת עו"ס (מוערך בכ- 30,000 ש"ח) בשנה וכן בתגבור שירותי מנהל בכ- 20,000 ש"ח בשנה. ס"ה יידרש כאן תקציב של כ- 14 מיליון ש"ח.

ב. הועדה המקומית אמורה להפיק ולהפיץ חומר הסברה לאוכלוסייה בקהילה לגבי השירותים וההסדרים המקומיים. הפקת עלון מידע יחייב תקציב של בין 10,000 - 30,000 ש"ח בשנה בהתאם לגודל הרשות.
התקציב הכללי הנדרש לנושא זה מוערך בכ- 5 מיליון ש"ח.

ג. לצורך הפעלת ימי העיון ברמה המקומית במתכונת של שני ימי עיון בשנה, ידרשו כ- 6,000 ש"ח לכל רשות מקומית ובס"ה כ- 1.5 ש"ח.


סה"כ התקציב השנתי המוערך הוא כ- 20 מיליון ש"ח.