רד הלילה חשוך מאוד בחוץ הסופה הגדולה מתמהמהת לבוא ואני שוב פעם חושש למרות העייפות להיכנס לישון, מפחד לשקוע, מפחד לחלום, לא רק אני, לא מעטים מחבריי הנתונים בתהליך, שוחחו איתי לא אחת על החלומות, על הביעותים, הליליים הללו, למשל חברי הפרקליט הבכיר לשעבר, טרוט העיניים התמידי, שסיפר לי שרוב חלומותיו מתחילים בדיוני ביהמ"ש, תוך דיונים מפולפלים, עתירות, ופסיקתות, ותמיד נגמרים בהתעוררות מיוזעת, כשמגיעים לתקנה 79 סעיף קטנטן א'...

או החבר הקצין הגבוה ביחידת עילית המשלם מזונות בגובה המשכורת ורואה את ילדיו אחת לשבוע לשעה אחת בלבד, כבר שלוש שנים לא בגלל חס וחלילה חשש כלשהו למסוכנותו לילדיו, רק בגלל שכך השופטת הנוקמת החליטה, פשוט כי בא לה.

בחלומו הוא נמצא בסירה בים כשהוא רואה מרחוק את קו החוף ונכסף להגיע אליו ובאוזניו מהדהדת גזרתה של אלת הנקמה "חזור תחזור רק אחרי שתמלא את הסירה בחול מקרקעית הים" והוא צולל וחופן באגרופיו קומץ חול וחוזר לפני המים בגלותו שוב ושוב כי חמק החול מבין אצבעותיו והוא צולל וצולל, נאבק לאוויר, עייף, הרקות הולמות, האוזניים כואבות, הריאות צורחות והחוף קרוב קרוב ,

וככה לילה בלילה שבוע בשבוע כבר שנים אין לו אויר והסירה ריקה

ואני חולם חלומות קבועים מן מחרוזת חלומות שכזו המורכבת מאנשים שונים מתקופות שונות במצבים שונים,והפעם אספר על החלום שזורק אותי החוצה מהשינה ברמת אדרנלין מטורפת וגורם לי לצאת החוצה ללילה לקור להירגע להדחיק,

הלוקיישן- בית מרזח בגרמניה של המאה ה17, שולחנות עץ כבדים העומדים בצפיפות, כשספסלים גסים למראה מפרידים ביניהם, על הרצפה פזורות ערמות של קש, קירות האולם גבוהים הבנויים מלבנים אדומות מפויחות מעשן הקמין הבוערת באור עליז ומעששיות הנפט התלויות עליהם,

המקום מלא באנשים, הלבושים בגדי עור ופרווה ברוח התקופה, שותים בירה בספלי ענק, צוחקים בקול, אוכלים נקניקיות וכרוב חמוץ, ברעש, בהמולה גסה, בבהמיות,

אני שעובד שם תמורת הזכות לישון במתבן ותמורת מעט לחם בסוף היום, צריך לאסוף ולהחליף את הקש הנמצא על הרצפה, בתדירות דיי גבוהה, שכידוע נהגו הסובאים בבתי המרזח להטיל את מימיהם מבלי להטריח עצמם לקום ולצאת החוצה לקור,נהגתי כמצוות בעל בית המרזח ופניתי לאזור ממנו עלתה הצחנה הגדולה ביותר,

להפתעתי ראיתי שולחן שישובים בו שני זקנים הדורים מאוד בחולצות לבנות המתוחות על משמניהם, גלימותיהם השחורות תלויות על הקיר מאחור, לחייהם המדושנות מגולחות למשעי, פימותיהם רוטטות, עירומים לגמרי בחלק הגוף התחתון ואוחזים בגביעי יין אדום באצבעות ארוכות ומעוקלות, הזקנים הסתודדו ומדי פעם צחקו, צחוק אשמאי עמוק, שחשף שיניים מלוכלכות וחדות, כשהם אוכלים נקניקיות קטנות ומשונות ברעש מוזר של פצפוץ ולוגמים מרק עשיר ושומני מצלחות עמוקות, תוך השתנה כמעט בלתי פוסקת,

טרוד באופן מפתיע אני אוסף את הקש הרווי מסביבתם אפוף בסרחון שלהם מלא בתחושת קבס וגועל ומרים את הראש בידיעה ברורה שזקנים אלו מוכרים לי, ואז זה מכה בי, האחד הוא עו"ד ציון סמוכה והשני השופט יעקב כהן, לזוועתי הרבה אני קולט כי אין זה יין בגביעים, אלו לא נקניקיות, ומה שצף במרק זה לא קניידלך, אלו עיניים שצפות, עיניים ילדותיות מוכרות להכאיב, תמימות ואהובות ואני קם ומזנק עיוור מזעם ומתעורר, בשיניים חשוקות, נוטף זיעה ונכנס למקלחת, להתנקות, להפטר בחוסר הצלחה, מהצחנה המוחשית של החלום ועף החוצה לאוויר ולהעביר עוד לילה לבן.

מישהו יודע איפה ניתן להשיג בלילה לאפה עם כבדים או לבבות???

תגובות (3)

הרשמה לאשכול תגובות זה

הצג/הסתר תגובות

באזורך זה בעיהלהשיג אוכל בלילה, דאי שתחזיק משהו בב
נכתב ע"י ארתור שרמן , 24/02/2008 15:25

אפילו כמה שניצלים מוכנים במקפיא, וגם כמה פיתות.
אז לפחות לא תרעב בלילות, כשאינך מסוגל להירדם.

וזה מוכר לי יותר מהיטב: חצי שנה ראשונה אחרי הגירושין לא יכולתי לישון, כי פחדתי לאבד את שפיותי תוך כדי שינה. הייתי נרדם לחצי שעה או פחות ומתעורר כשאני שואג מכאב נפשי ומזעם חייתי.
לקחו לי את הילדים, רמסו את חיי, חיי הוריי...
מי שהיה שם, מכיר הכל, אין צורך לפתוח פצע שגם ככה אינו מחלים.
עד היום, כל פעם שאני מקבל מכתב נוסף מבית המשפט הארור להרס משפחה, זה פותח את הפצע ואני שוב לא יכול לישון. הפעם, אומנם, זה מסתכם בלילה אחד.
בניסיונות להגיע להרמוניה נפשית, החלטתי להתייחס ללילות כאלו כלילות "פיקוח הנפש". אתה, איש מלומד כמוך, בטח מבין את המשמעות. ובשבילי זו תרפיה מצויינת.
כתיבה גם היא סוג של תראפיה, מאוד חזקה. פסיכולוגים מובילים כיום, בדומה לאלו שחיו לפני אלף שנה, חושבים כי יצירה היא בעצם אחד משני מרכיבים בריפוי עצמי. השני הוא אהבה, אך על זה בפעם אחרת. :)
משה כתב על כך, אני חושב ב"לעג..". אני הזדהיתי.
תנסה גם אתה.

קולע לאמת
נכתב ע"י חסר כל , 21/08/2008 00:50

את יעקב כהן אינני מכיר
אבל תיארת בול את הסמוכה המנוול

שלא תכיר
נכתב ע"י חניבעל , 21/08/2008 21:05

הכל נאמן למקור ידידי
ומה לך ולסמוכה? סתם ככה
בטח דפק אותך איכשהו הסרסור הזה

הצג/הסתר טופס תגובה

כותרת
תגובה	הקטן | הגדל
שם
דוא"ל
העתק תווים מוצגים
הרשמה בדואר (חברים רשומים בלבד)
	הוסף תגובה