הנה כתבה כלבבי של בחור שנולד לפני כך וכך שנים, בקיבוץ המעפיל.

ויצא לי לפני כחודש לפגוש אותו בפעם הראשונה, לחצתי את ידו ואמרתי לו את דעתי על כתיבתו, כשאפגוש אותו בפעם הבאה אלחץ את ידו קצת יותר חזק.

הנה הכתבה של אלכס פז שפורסמה ב nfc וב reader.co.il

התהליך שהחלו בו ארגוני הנשים של הדמוניזציה של המין הגברי נושא אותותיו וקוצר פירות (באושים) של הצלחה.

בYNET התפרסמה ידיעה ב"וועדה לזכויות הילד" ולפיה עבריינות המין מתחילה כבר בגיל צעיר וכך כתוב בידיעה: "הפסיכולוגית הראשית במשרד החינוך, חווה פרידמן, אמרה כי עברייני המין הצעירים יכולים להיות אפילו בני 5-6. "לרוב מדובר בילדים שעברו פגיעה או התעללות מינית במשפחותיהם, וגם אם אינם מזוהים כפוגעים תוקפניים הם מנסים לחקות את המעשים שעברו על ילדים אחרים", אמרה.

ובכן אני רוצה להודות ולהתוודות: אני עבריין מין סדרתי והתחלתי לבצע את פשעי המיניים כבר מגיל 3 ימים. כן, אמנם קשה להודות אבל המשא קשה עלי וייסורי המצפון שלי קשים מנשוא ועלי להתוודות.
נולדתי בקיבוץ "מעפיל" בתקופת הלינה המשותפת וגדלתי בחדר ילדים. מי שטיפל בי הייתה מטפלת צעירה ותמימה, היא הייתה אידיאליסטית ציונית שחלמה על הפרחת השממה ובניית המדינה. לבושה היה צנוע והליכותיה כהילכות בת מלך, אבל אני, סוטה מין צעיר, חיללתי את תומתה.

כל פעם שהייתה מחליפה לי את החיתול ומנקה את ישבני ואת איזור חלצי, הייתי מחייך אליה בחיוך מפתה. היא הברה והזכה לא הבינה שמאחורי החיוך הזה הסתתרה מזימתי לגרום לה לבצע בי מעשה מגונה.
כל אמצעי היה כשר בעיני על מנת לבצע את זממי במטפלת האומללה, הייתי מפרכס ברגליי ומרים את ישבני, גורם לה לגהור לעברי, רק על מנת שאוכל להעיף מבט לעומק החריץ שבין שדיה וכאשר הייתה מתקרבת ורוכנת הייתי מנסה ללכוד את פיטמתה בפי על מנת לגרום לעצמי ערור מיני.

בעייני הייתי מפתה אותה לגעת שוב ושוב באברי המזדקר ואלמלא חסתי על בתוליה ועל הכאב שהיה עלול להיות מנת חלקה, אין ספק שהייתי מבתקם בעוז באברי הענק והכביר , תותח אמיתי של סוטה מין בן שבוע ימים. התנהגותי זו נחשפה בפני הורי והם קיצצו את אברי ביומי השמיני והותירו אותי מקוצץ ערלה אך הדבר הרגיע אותי רק למספר ימים ומייד כשהוסרה החבישה חזרתי למעללי הזדוניים.

המטפלת לא נישאה מעולם. אמנם, עד אשר לא פגשה בפסיכולוגית הראשית של משרד החינוך ועד אשר לא שוחחה עם שלי יחימוביץ וזאבה גלאון, כלל לא ידעה שהטראומה הקשה שעברה אצלי היא מקור קרירותה המינית וחוסר יכולתה ליצור קשרים עם גברים אחרים.

עד היום היא עדיין הלומת איבר, זכר איבר מיני הוורדרד עדיין מנקר במוחה וכאן אני חייב ווידוי נוסף, איני סוטה מין פשוט. אני סוטה ביזארי ערמומי ומרושע.

לא פעם ולא פעמים, הייתי גורם לה לחוש ולהוריד מעלי את החיתול המסריח וכאשר הייתה מתכופפת - הייתי משתין בעוז ומרטיב את בגד החאקי המגוהץ שלה.

אבל לא רק כלפיה התנהגתי כעבריין מין אלא גם המשכתי והתעללתי ללא בושה ברכוש הציבורי.
חרבנתי והשתנתי, עם ובלי חיתול, במיטה ובלול שהיו רכוש הקולקטיב ואין המדובר במקרה חד פעמי שניתן לעבור עליו בסלחנות.

עשיתי זאת במשך שנתיים וחצי, כן גבירותיי ורבותי משך 30 חודש הייתי עבריין מין סדרתי ולהורי לא נותרה ברירה אלא לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעיר וזאת אחרי המקרה שבו נשמט ממני חיתול הבד המזוהם ואני מרחתי את הצואה על עצמי ועל שתי ילדות קטנות שהיו חברותיי הטובות ואשר דווקא נהנו ממה שהן חשבו למשחק ואני ידעתי שאין זו אלא ניצול מצוקת הקטינות לביצוע מעשי הנפשעים לצורך הגעתי לסיפוק המיני שאליו אני כה נדרש.

כן, בכאב רב אני מודה: אני עבריין מין מהסוג הנחות ביותר וכמה טוב שיש פסיכולוגית חכמה במשרד החינוך שחושפת עבריינים מסוגי. סוטי מין בני 5 שאונסים ושוגלים בתולות בנות ארבע ובליבם אין רחמים.
כן, אני מודה: אני סוטה מין שפל מאז יום היוולדי וגם אם פשעיי אירעו לפני חמישים שנה בהיותי בן שנתיים - אסור לתת להכיל עליהם את חוק ההתיישנות.

כעת משניקיתי את מצפוני אני רוצה לחזק את ה"ועדה לזכויות הילד" אשר יודעת להתמקד בעיקר.
תודה לך ועדה הנכבדה על כי אינך מבזבזת זמנך לדיוני סרק במקרים המרובים של ניתוק אבות מילדיהם.
תודה לך ועדה הנכבדה על שאת מסרבת להזמין אבות (ממין זכר) לדיוניך בתואנה שאין הם רלוונטיים לחיי הילדים.

תודה לך ועדה על כי את פועלת בחוכמה ובצדק למנוע מאבות, שרובם ככולם הינם סוטי מין מסוכנים, לגדל את ילדיהם.

ואני מאחל לעצמי לזכות ולהיות בטיפולה של הפסיכולוגית הראשית של משרד החינוך ומי יודע אולי טיפול אנאליטי של שחזור ילדותי בחיקה הרחמן בשילוב טיפול סרוגטי יחזירוני להיות כאחד האדם.

לקישור לכתבה

תגובות (0)

הרשמה לאשכול תגובות זה

הצג/הסתר תגובות

הצג/הסתר טופס תגובה

כותרת
תגובה	הקטן | הגדל
שם
דוא"ל
העתק תווים מוצגים
הרשמה בדואר (חברים רשומים בלבד)
	הוסף תגובה