כתבת Ynet לימור סמימיאן דרש פירסמה מאמר תגובה למאמרו של גיל רונן "במעמד צד (נשי) אחד"

המאמר הינו ניסיון נוסף לעבוד על הציבור. הינה הציטוט:

"גברים שהחלו לחשוש כי חוק חדש יאפשר להרחיקם מביתם אפילו מבלי שיהיו נוכחים בבית המשפט, יכולים להירגע. החוק מציב סייגים לאפשרות כזו"

אני מכיר "סייגים" כאלה, כגון, דרישת המחוקק למשלוח הודעות והזמנות על ידי בית משפט ו/או משטרה, כדוגמה קלאסית. הרי יש נוהלים: לפחות 30 יום לפני הדיון, הודעה בדואר עם אישור מסירה וכו' וכדומה.

המקרה שלי הפגיש אותי עם תופעה חדשה, עבודה סוציאלית בסקטור הפרטי, טיפול פסיכותראפי, וטיפול פסיכודינאמי, סופה ההולכת ומתגברת, וככל שהיא עולה, כך צומחים להם הנובו רישים כפטריות אחרי הגשם, ולמרבה הפלא, ואולי לא, כך גדלה אוכלוסיית הנזקקים, בשיעורים אשר מדינה מתוקנת אינה יכולה להרשות לעצמה.

דברים אלו נאמרו במאה שעברה ויפים לצערנו גם למאה הזאת.

תודות ליגאל אוריאל על ההפניה

מספר מילים של כבוד השופט כהן, בערעור פלילי ‎ 369/78, אבו מדיג'ס נגד מדינת ישראל.

על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998, לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה.

חופש המידע נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות.

• כיצד מקבלים מידע?

הנחיות לקבלת מידע ממש' הרווחה

חוק חופש המידע במועצה להשכלה גבוהה

"בתפיסה המרכזית שלנו הנשים, שלי כאישה, בהגדרה העצמית שלי קיימת גם האימהות, דבר שאני לא כל כך בטוחה שקיים או אם קיים אז לא בעוצמות כאלה אצל גברים!"

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה

ח"כ לשעבר ענבל גבריאלי

"פנינה" זו וכתבת וידאו נמצאות כאן.

שימו לב לניסים חברנו מנגן בפסנתר כנף בסוף הכתבה.

לרגע אתמול חשתי גאווה, כשפורסמו המלצות ועדת שניט לביטול חזקת הגיל הרך ולביטולו המוחלט של מושג ה``משמורת`` המזיק.
כבר כמה שנים נמשכים המאמצים להנחיל בישראל את התובנה, שמסירת משמורת הילדים אוטומטית לאם פוגעת בילדים, באביהם ובאם עצמה, וסוף סוף אפשר להתברך בהישג משמעותי בתחום זה.