מאחר ואתר זה עוסק בחיות טרף , החלטתי להביא

אגדה סינית נחמדה, העוסקת בכאלו שנתקלתי בה מזמן ואף הקאמרי העלה מחזה דומה שנקרא ה"נמר" מאת דריו פו.

כולי תקווה שאגדה סינית זו תגרום לשינוי לטובה בנושא זכויות האדם בישראל ותקרב אותה לסין הנאורה יותר, או לחילופין תגרום לרכי הלבב שבינינו, לאפסן את השפנים ולהוציא מתוכם חיות מתאימות למאבק מעין זה.

חייל צעיר נפצע באורח אנוש בשדה הקרב, חבריו נאלצו לסגת בחיפזון מכיוון שהאויב שהיה חזק מהם המשיך לזנב בהם, כשנוכח לדעת כי הוא מאט את מנוסתם ביקש החייל מחבריו להניח לו למות בשלווה ולהשאיר אותו מאחור.

חבריו נענו לבקשתו והסתירו אותו בתוך מערה קטנה השאירו לו אוכל ומים ונפרדו ממנו בדמעות.

הפצע הפתוח ברגלו, הכאיב לו מאוד וכל תנועה קלה גרמה לו לייסורים קשים.

במהלך היום הראשון השתדל החייל לנקות את הפצע, שהעלה מוגלה ובסתר ליבו קיווה שחבריו יצליחו להערים על האויב ולחזור אליו ולהצילו.

ביום השני איבד החייל כל תקווה, רגלו התנפחה ודלקת חריפה פשטה בה, הוא הבין שהוא עומד למות תוך זמן קצר, כיוון שכאביו היו קשים מנשוא, ביקש החייל את נפשו למות במהירות, אך למרות תפילותיו בושש המוות לבוא.

בשל הכאבים העזים שקע החייל בהזיות ובדמיונו נפרד ממשפחתו ומחבריו וביקש מהם להתפלל למענו כדי שמותו יהיה מהיר.

לפתע הבחין החייל הפצוע , בדמותה של חיה גדולה , המתקרבת אליו בצעדים חתוליים. בשניות הראשונות הוא התמלא שמחה, אולי אלוהים שעה לתחנוניי ושלח חיית טרף לגאול אותי מייסורי, שאל את עצמו.

החיה המשיכה להתקדם לעברו ואז זיהה החייל ראש של נמר בוגר, הנועץ בו מבט מאיים, גופו של הנמר היה מתוח ומוכן לזינוק, הפה היה פעור והניבים החדים נראו כשני סכינים, החייל עצם את עיניו וחיכה למותו בתחושה של השלמה פנימית, הוא הרגיש בנשיפות הנמר על פניו ולפתע נפלטה צעקה פראית מפי החייל "אני לא מוכן למות עדיין".

החייל הופתע מהתחושה החדשה, יצר הקיום פעם וגעש בעורקיו, הוא תפס בחוזקה בראשו של הנמר וצרח בשנית "אני לא מוכן עדיין למות".הנמר כאילו הבין את החייל,התבונן בו במבט חודר והחל ללקק את רגלו הפצועה הוא הסיר את הזוהמה שדבקה בפצע בלשונו וניקה את הדלקת, למרות הכאב החד ליטף החייל את פרוות הנמר ועודד אותו להמשיך במלאכת הניקוי והריפוי.

במשך שלושה ימים שהה הנמר במחיצת החייל, כמה פעמים ביום היה הנמר מלקק את הפצע שהחלים בהדרגה, ביום השלישי הצליח החייל לקום על רגליו וללכת באיטיות במערה, הוא הרגיש שכוחותיו חוזרים אליו, הנמר שנוכח שהחלים החייל, יצא מהמערה ונעלם לבלי שוב.

החייל הצליח לחזור לכפרו, להקים משפחה ואף ראה ברכה במעשי ידיו, במשך שנים רבות שמר בסוד את דבר הצלתו על ידי הנמר, אחת לשבוע היה יוצא להרים, במטרה למצוא את הנמר ולגמול לו טובה על טובה, אך למרות מאמציו הנמר לא נמצא.

בהגיע יומו למות, ביקש לשוחח עם זקן הכפר, הוא סיפר לו על קורותיו במערה ועל מסעותיו בהרים לחיפוש הנמר, זקן הכפר חייך בהבנה למשמע הספור, "חיפשת במקום הלא נכון" אמר הזקן החכם,

"בקרב כל אדם מצוי הנמר האישי שלו, בעת שאנו מבקשים נפשנו למות, הנמר מופיע ואוכל אותנו מבפנים, בעת שאנו מבקשים לקום על נפשנו להילחם ולנצח,הנמר מופיע, ללקק את פצעינו ובכך מעורר את גופינו / נפשנו להילחם ולהבריא"

מעטים האנשים הזוכים להפוך את הנמר שבקרבם, מחיית טרף הפוגעת בו, לחיית טרף התומכת בו,

לשם כך אנו זקוקים, לכוח רצון חזק, לאומץ בלתי רגיל ולתושייה, הרצון העז לחיות, שפרץ בצורה של צעקה, שינה את פעולת הנמר מהריגה, להחייאה.

עצם החייל את עיניו והזמין את ידידו הנמר, לעזור לו לסיים את חייו.

יצא לי פעם לקרוא ספר שנקרא "24 הפנים של בילי מיליגן" ספר על בחור שהואשם ברצח ונלקח להסתכלות פסיכיאטרית, הפסיכיאטרים נדהמו מכך שבגופו של אותו רוצח שכנו לא פחות מאשר 24 ישויות שונות,עם שפות שונות, מבטאים שונים, שפת גוף שונה, העדפות שונות, מיומנויות שונות ואפילו מין שונה, בקיצור 24 אנשים שונים.

להבנתם וממסקנות המחקר התברר שאותו בחור עבר בילדותו התעללויות מחרידות, שהוא לא יכול היה לשאת אותן ואז הוא היה מניח לישות אחרת להשתלט על גופו, ישות שכן תוכל להתמודד עם ההתעללות.

לי אישית יש לפחות ישות נוספת אחת שרכשתי במהלך השנתיים האחרונות וכמה נמרים שאת החביב עלי ביותר מתוכם אני מכנה חניבעל.

מוקדש לאותו אסיר אומלל, שלקח נפשו בכפו, בתאו בכלא באר שבע שכבר יומיים אינני מצליח להוציא אותו ממחשבותיי.

"ה' יקום דמו"

אסיר נמצא תלוי בתאו בכלא אוהלי קידר

אסיר בן 40, המרצה חצי שנת מאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה, נמצא הבוקר (שלישי) תלוי בתאו שבכלא "אוהלי קידר". צוות טיפול נמרץ ניסה לבצע בו החייאה, אך ללא הצלחה ולבסוף קבע את מותו. פרטי המקרה הועברו לבחינת ועדת בדיקה בשב"ס ומשטרת ישראל

תגובות (0)

הרשמה לאשכול תגובות זה

הצג/הסתר תגובות

הצג/הסתר טופס תגובה

כותרת
תגובה	הקטן | הגדל
שם
דוא"ל
העתק תווים מוצגים
הרשמה בדואר (חברים רשומים בלבד)
	הוסף תגובה