בשעה טובה, סיימתי פרויקט לא קטן, שהעסיק אותי בחודשים האחרונים וגרם לכך שהאטתי קצת את קצב המאבק שלי הפרטי ואת השתתפותי במאבקנו הציבורי.
את העבודה ביצעתי בסיוע עובדים שכולם על טהרת הגרושים/ פרודים / נפגעי רווחה / משטרה / פרקליטות, תתארו לכם!
תודתי בראש ובראשונה, לאלון, גבר שבגברים שהכרתי אותו במסגרת המאבק והוא שדחף והעיר אותי למעשה, לקום ולחזור לעבודה.
תודה נוספת וענקית נתונה לבעלי הדירה, שנתנו לי חופש פעולה יצירתי מלא, עם אמון רב, ביודעם את מצבי המשפטי, והכללי, הלא פשוט בכלל.
תודה אחרונה לעובדים חברים שלי, ששמו כתף כדי שנצליח במשימה וגם זה לא דבר פשוט, בלשון המעטה, בהכירי את הלכי הרוח והמצוקות הקשות של ה"נתונים בתהליך"
אז ככה בין לבין קפצתי להפגנה מול ביתו של פרופ' שניט, תליתי שלטים בביתו של רפי, ברחתי מהמשטרה עד שביטלתי את צו ההבאה שהוצא לי,
הופעתי בדיונים, הופעתי גם בפאבים, הרגעתי את אימו ואביו הזקנים, של רפי מזרחי, שהפקח חיים קובלסקי הטיל עליהם חיתתו,
דיברתי יפה עם מנכ"לית מועצת גני תקוה, ופחות עם קובלסקי הפקח,
פתחתי מחדש את המשפט הפלילי שלי בהביאי ראיה חדשה ומכריעה, שתבטל את ההרשעה הבזויה שלי,
עודדתי חברים בתהליך, מחיתי מול ביתה של מקייס, השופטת הנוקמת,
מחיתי מול ביתם של סבא וסבתא מתעללים ומנכרים, מנעתי לעת עתה, כמה התאבדויות של "נתונים בתהליך" כאלו שהיה להם הכח לפנות אלי דרך האתר,עסקתי בפעילות מודיעינית,
קיבלתי ועניתי להמון מיילים, ביליתי המון בכל מיני מועדונים ומסיבות,
נסעתי לצפון ולדרום לחופשות וצימרים, מיציתי עד תום את המעט שיש לי עם בנותיי וקניתי מגאפון.
ובכל זאת למה לעזאזל, אני לא מרגיש חי, למה ?
חניבעל לא שוכח ועל סליחה אין מה לדבר, חניבעל מתעצם וחניבעל לא פראייר, חניבעל מתכנן וחניבעל מבצע והנה התוצאה.
הרשמה לאשכול תגובות זה
הצג/הסתר תגובות
הצג/הסתר טופס תגובה